מוקדש לכל הנשים

ד"ר מנס אהרון, אורולוג בכיר, מנתח מבית חולים השרון בפ"ת, רופאי, רופא מקצועי, קשוב וסובלני (גם חתיך) שלח אותי ב-01/09/2010 לבדיקת דם, בכדי לקבוע את רמת ה- PSA שלי.
רמת הPSA שהתקבלה בבדיקה היתה 19.5.

נשלחתי לבדיקת ביופסיה, בעקבותיה קיבלתי טל' מד"ר מנס שזימן אותי למרפאתו. ידעתי מה בפיו , ואכן ד"ר מנס אמר לי בשפתו העדינה אבל המדויקת: "אני חייב לבשר לך דבר שלא רציתי לבשר לך".
הוחלט שכיוון שאני לא כל כך מבוגר, בריא, אעבור ניתוח להסרת הערמונית.
לא הסתרתי את דבר מחלתי. להפך, סיפרתי לכל ידידי בתקווה לקבל עצה מניסיונם של אחרים.
ואכן, למחרת הונחה על שולחני כתבה (השמורה אצלי) שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות", על שיטת ד"ר סמאדי (Dr. David Samadi) להסרת הערמונית, ניתוח בשיטה רובוטית, זמן הניתוח בדרך כלל כשעה וחצי, ללא פתיחת הבטן. השיטה מאפשרת שחרור מבית החולים לאחר 24 שעות, ללא איבוד דם, ללא כאבים. ,הכתבה נכתבה בעקבות ביקורו של ד"ר סמאדי בארץ, במהלכו ניתח והדריך רופאים ישראלים את שיטתו.
נפגשתי עם ד"ר מנס, פרשתי את הכתבה ולשאלתי מה לעשות, תשובתו היתה: "אם זה היה קורה לי הייתי מטיס את עצמי לארה"ב ועובר את הניתוח בשיטה זו".

עכשיו, איך מגיעים לד"ר סמאדי ? חברי ורעי העיתונאי אבי רצון, שגם לו סיפרתי על מצבי הרפואי, פנה לכל חברות הביטוח, בניסיון לאתר מי הביא את ד"ר סמאדי לארץ. הוא איתר את מר פרדי רוזנפלד, סמנכ"ל חברת הביטוח דקלה, חברת ביטוח שמתמחה בביטוחים רפואיים (אני מבוטח בחברת הביטוח "הפניקס" ומכבי מגן זהב). פרדי מסר לנו את מספר הטלפון של ד"ר סמאדי, שכאמור שהה בארץ.
העברתי לחתני הדובר אנגלית רהוטה את מס' הנייד של ד"ר סמאדי, והוא תיאם לנו פגישה במלון דן.
הפגישה נערכה באווירה ביתית, לבבית, נינוחה ונעימה. ד"ר סמאדי היה קשוב וענה על כל השאלות של אשתי כאילו יש לו את כל הזמן עבורה, והיא שאלה ושאלה , וחתני מתרגם. בתום הפגישה אמר לי ד"ר סמאדי בנחמדות, "תבוא לניתוח פחות עשרים ק"ג !". ואכן הגעתי לניתוח פחות עשרים ק"ג, זה לא הפך אותי לרזה…

ואז מתחילים בסדרה של בדיקות. זו הסיבה בעטייה עבר זמן כה רב מגילוי המחלה והפגישה עם ד"ר סמאדי עד לניתוח חלק מהבדיקות נעשו מייד, ולחלקן המתנו חודשים.

זה השלב שבו נכנסתי לחרדות, (שמיד אפרט למה היו מיותרות). פניתי לרופא המשפחה, ונטלתי מידי יום כדור להרגעה. החרדות נבעו מזה שחששתי שבדיקה מסוימת תראה תוצאות לא טובות, ובעקבות כך לא אנותח. פחדתי נורא, כל יום שעובר מקרב לניתוח, כסף הועבר לבית החולים, כרטיסי טיסה שולמו, בית המלון הוזמן, מס' כרטיס האשראי ניתן לביטחון.

תודה לאל הכול הסתדר. נחתנו בניו יורק, הוזמנו למרפאתו הפרטית של ד"ר סמאדי ובחדר ההמתנה פגשתי בבחור ששבוע קודם עבר את הניתוח להסרת הערמונית. למרות שחמישה רופאים לא נתנו את הסכמתם שהבחור (בן 60), יעבור ניתוח כלשהו אלא יטופל באמצעים כימיים, מכיוון שעבר כריתת כליה נגועה בסרטן, טופל ע"י המטולוג בשל סרטן הדם, ואחרי התקף לב. זו הסיבה שהבנתי שחששותיי היו מיותרים.
הגענו לפגישה עם ד"ר סמאדי בקליניקה הפרטית. זו הייתה שיחת הרגעה, מעבר לכך שקיבלנו הסבר מלא ומפורט לגבי הניתוח. הוא נסך בנו ביטחון שאנחנו בידיים טובות. פגשנו את רוזי, מנהלת המשרד שעימה חתני היה בקשר יומי לתיאום הניתוח, הקרח הופשר והרגשנו מאוד בנוח. נכנסתי לדיאטה של 24 שעות לפני הניתוח, שכללה רק מאכלים שקופים (מרקים, ג'לי, וכו').

למחרת הגענו לבית החולים "מאונט סיני". מרגע הקליטה לא הייתי לבד – כל הזמן הייתי מלווה באיש צוות מבית החולים. בזמן שהכינו אותי לניתוח איתר ד"ר סמאדי את אשתי פנינה ליד עמדת האינטרנט, טפח לה קלות על הכתף והיא קמה לקראתו, חיבק אותה וביקש "אחלי לי בהצלחה", והלך לעבר חדר הניתוח. אשתי מחתה דמעה, סיפרה ומספרת שזה היה אחד הרגעים המרגשים בחייה.
נפגשתי עם שני הרופאים המרדימים. לשאלתי, הבטיחו לי שהכול יהיה בסדר, הםירדימו אותי וגם יעירו אותי, שלא אדאג. הייתה לי הרגשה מצוינת. לרגע הזה חיכיתי.

כשעה וחצי והכול מאחורי, ללא פתיחת בטן, ללא כאבים, עשרים וארבע שעות והביתה, במקרה שלי למלון.
שכרנו בבית החולים חדר פרטי מאוד מומלץ. שווה את המאמץ (למרות שלא מכוסה ע"י חברות הביטוח). בתי הילה נשארה עמי בלילה , לחדר הובאה מיטה גדולה ונוחה, וכמובן תפריט לארוחה. המקרר מלא שתייה קלה ללא הגבלה.
הגעתי לחדר בסביבות השעה  17.00 וחיכיתי בקוצר רוח לשעה 24.00, 07.00 בבוקר בארץ, טלפנתי לרבים מחברי בארץ (והם רבים…) בכדי לדווח להם על מצבי.
למחרת הניתוח ד"ר סמאדי היה בכנס במיאמי שפורסם בעיתונות, מידי שעתיים טלפן ושאל מה שלומי. לפני העזיבה הגיע רופאה מהקליניקה של ד"ר סמאדי והדריכה אותנו מה יקרה בשבוע הקרוב וכיצד עלי לנהוג.
מדי כיומיים הוזמנו לפגישה במרפאתו של ד"ר סמאדי, שהגדיל ועשה וביום שישי, כשהמשרד סגור, הגיע למרפאה עם המפתח ופתח את המשרד לכבודנו.
ביום השביעי לאחר הניתוח הכרתי את אן, האחות של המרפאה, שהוציאה לי את הקטטר. מלאת חן, עדינה, לא הרגשתי כשהיא שלפה לי את הקטטר. היא הייתה מאושרת שלי זה לא כואב.

אני מקווה שרוזי ואן יגיעו לביקור בארץ – אין להן צורך לשכור מלון ולא מדריך תיירים. אני  מתכוון להיות המדריך.

אני חייב תודות – לד"ר סמאדי, על הטיפול המסור והיחס המצויין. לרוזי מתאמת הניתוח, שללא שנינותה, ההבנה "והחום" התמידי במהלך כל התהליך  לדעתי הניתוח לא היה מתקיים. וכמובן לאחות אן על הטיפול המסור. לד"ר מנס, למשפחתי ובראשם אשתי פנינה, ליניב שלולא הוא דבר לא היה נסגר, להילה, ביתי שהייתה לצידי. לחבר  אבי רצון, שהתחיל את התהליך, וכמובן להרבה  אנשים טובים שעזרו לנו, לכל אורך הדרך.

אנו נעזור באהבה רבה לכל פונה,